רוכב האופניים: יצא לאור ספר של אייל דוד ליאני
עורך אחראי: אשר ביתן ז"ל (ממקימי "זמורה ביתן מודן")
הוצאת "ביתן" היא מגלגולה ההיסטורי של הוצאת זמורה-ביתן-מודן.
מדובר ברומן של אייל ליאני בשם "רוכב האופניים" העלילה נעה בין : שדרות – תל אביב – זכרון יעקב – כנרת – גמלא.
תוכן עניינים
שער ראשון: המסע
- מסע חיים ארוך ומפותל יכול להתחיל בצעד אחד קטן ומהוסס
- "לכל הוויה יקדם העדר"
- מכשולים במסע א' – שומר הסף של החוק
- מכשולים במסע ב' – אבא
- הכוכב החמישים ואחד בדגל הכוכבים והפסים
- בדרך להיפרד מאהובה
- תחנה ראשונה: ורדית במעונות הסטודנטים
- הרהורים על חופש הבחירה
- השתחררות מכבלים של תדמית
- דמויות אקראיות באמצע הדרך צפונה
- סוסה ערביה מיוחסת ומיץ תפוזים דביק
- הנסיך הקטן מאור עקיבא
- תחנה חשובה בדרך: זכרון יעקב והתחלה חדשה
- קרב ראשון במערכה של המלחמה בבדידות: הרס עצמי
- המטרונום הערבי הנכון של מקצב החיים
- קרב שני במערכה של המלחמה בבדידות: הסתמנות של ניצחון
- אמונה מספרת על משפחתה
- זה היה אחרת בפסטיבל לתאטרון אחר
- הלאה לים של הגליל
- חזרה לתל אביב ושיר לאמונה
שער שני: זוגיות
- משיר לאהובה עד להתנפצות על סלעי המציאות
- בחזרה לזכרון יעקב
- 4 בנובמבר 1995
- בחזרה לקמפוס ולפעילות הפוליטית
- בפאריז צלצלו הפעמונים
- טקס נישואין, דת ומדינה
- התשעה בספטמבר
- חתונה אזרחית – פוסט טראומה
- "ד"ר אמונה ברלין – בן ישי לקבלה בבקשה"
שער שלישי: חיי נישואין
- הכמיהה לריגושים, האכזבה וזה שאני לא מדבר על זה
- פרפר משלים סיבוב וחוזר למעגל חיי
- בגידה וייסורי מצפון
- טלפון גורלי
- שבעה
- מן הזרות האחת לזרות האחרת
שער רביעי: השבר
- יום הנישואין
- ימי הגירושין
- היינו צריכים לצעוק את האמת זה באזנה של זו וזו באזנה של זה
- מלאך מתחטא
- גורלן של נשים שנתפסו בקלקלתן שונה מזה של גברים
- קנאה
- החזקים מנצחים
- אחרית דבר
שער ראשון : המסע
מסע חיים ארוך ומפותל יכול להתחיל בצעד אחד קטן ומהוסס…
הנסיעה על כביש היציאה משדרות צפונה לא הייתה מלבבת במיוחד. דרך אפורה להתחיל בה מסע של בריחה מהשגרה. אבל כך החל המסע שלי. התרמיל הכבד השחור היה קשור מאחור, ואיים ליפול, אחרי כל מהמורה שנפערה מולי. האופניים הירוקים היו חדשים למדי, אך לא מתאימים מטבעם למסעות ארוכים. אולם דווקא הגיבוב המשונה הזה של מתכת אזמרגדית, שרשרת משומנת, ברגים וגלגלים לא הכזיבו. כאילו הכינו עצמם למסע, בהתעלות מכאנית מופלאה. הצמיגים לא נתנו לעצמם להיפצע מכל כפיס עץ מחודד שנקרה לדרכם. כל בורג ישב עמוק בתוך תיברגתו, עוצר עצמו מלהשתחרר.
אופניי נצטיירו בעיניי לעיר שהעמיסו עליו בעליו את כלתו החדשה כבדת הגוף. העיר נושא עיניו בשתיקת הבנה, ובעליו מובילו בהליכה. רק תמול שלשום היה ממאן לזוז לו הוטל עליו לשאת מספוא שחרג ולו במעט מהסביר. יודע צדיק נפש בהמתו. יודעת הבהמה נפש צדיקה. והאזמרגדיות המתגלגלות ואני ידוע ידענו נפשו של איש את רעהו.
עיירת הולדתי השתנתה כל כך. שכונות חדשות צצו בה, ואוכלסו במהגרים מארצות הקור הלבנות. תמונת מבטי התחלפה במהירות על הכביש השחור הארוך לאין חקר. האספלט נראה מרחוק אפרפר, אחר כך הוא מתקרב אליך, נעשה שחור, כאילו התכווץ הכביש בנסיעה לאחור ונבלע לתוך גלגליי. מבטו של רוכב צריך להתרכז בדרך שלפניו. לסקור את הכביש שלפניו ולסכל כל איום או צל של מטרד לשלוות הרכיבה וזוהי בעצם התורה כולה על רגל אחת. אדם בא לעולם כדי לחרף נפשו להגנת שלוותו. משהגיע למנוחת עמלים, יחפש עניינים חדשים לענות בהם את נפשו. קשה היא השלווה לאדם יותר משקשה לו הדרך להשיגה.
תחנת הדלק ביציאה משדרות האירה לי פנים. כל תחנת דלק באותו מסע הייתה מנחמת וטובה אליי, אני דימיתיה באופן פוריטני-שובינסטי מעט למאהבת מדושנת, ורדרדת-עור המתרפקת על יפי אהובה המחכה לה בנמל הבית. והיא נאמנה מאוד וקולטת גופו המיוזע לגופה בכל מצב וזמן, ובנפש חפצה.
